שנת מאסר ופיצוי של 100,000 ש"ח ל מנהל חשבונות שהואשם בעבירה של גניבה ממעביד - פסקדין

מבוא

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של גניבה בידי עובד, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

העבירות ארעו במחצית השניה של שנת 2007, בהיותו של הנאשם מנהל החשבונות הראשי של חברת אזימוט, כהגדרתה בכתה"א. הנאשם גנב כספים מהמעביד בסכום כולל של 118,552 ש"ח, וביצע שורה של עבירות נלוות כדי להוציא לפועל את מעשי הגניבה ולהסוותם.

גניבת הכספים בוצעה בשיטה הבאה: הנאשם איתר כרטסות הנהח"ש שהיו ביתרות זכות. הנאשם זייף המחאות הנחזות להיות חתומות כדין על ידי מורשי החתימה באזימוט. סכומי ההמחאות תאמו את סכומי יתרות הזכות בכרטסות. ההמחאות נרשמו לפקודת הנאשם או בני משפחה קרובים. ההמחאות הופקדו בחשבונות הנאשם ובני משפחתו. הנאשם מחק את יתרות הזכות מכרטסות הנהח"ש.

במשך כ - 5 חודשים עד שנתפס על ידי מעבידיו, במועדים שונים, זייף הנאשם 12 המחאות, הפקידן, גנב את תמורתן מהמעביד, וערך רישומים כוזבים במסמכי התאגיד כדי להסוות את העבירות.

כתב האישום הוגש בשלהי שנת 2010 והנאשם הודה במיוחס לו בשלהי שנת 2011, ואף הפקיד טרם הודייתו סך של 100,000 ש"ח על חשבון פיצוי לנפגע.

טיעוני הצדדים

בהתאם להסדר הטיעון הגבילה את עצמה המאשימה ל - 18 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

ב"כ הנאשם עתרה כי בית המשפט יסתפק בענישה צופה פני עתיד ולכל היותר בעונש מתון  שירוצה בעבודות שירות.

בטיעוניה לעונש עמדה ב"כ המאשימה על חומרת העבירה באופן כללי, ומאפייני החומרה בדרך ביצוע המעשים על ידי הנאשם. היא הדגישה כי לנאשם הרשעה קודמת בגין מעשים דומים שנעשו בתפקידו כמנהל חשבונות בשנים 2004 - 2006, מעשים בגינם נגזר דינו ב - 12.10.09 - ת/1. ב"כ המאשימה ציינה כי הענישה ההולמת את מעשי הנאשם היא בדרך כלל מכבידה מזו שהוסכם עליה במסגרת הסדר הטיעון, וכי המאשימה הגבילה את עצמה ל - 18 חודשים עקב הזמן שחלף בין מועד העבירות למועד הגשת האישום, ביחד עם פיצוי הנפגע על הנזקים המפורטים בכתב האישום, רובם ככולם, ובהתחשב בהודיה והחסכון בזמן. ב"כ המאשימה עתרה כי תוטל על הנאשם מלוא התקופה של 18 חודשי מאסר. מטעם הנפגע הוגשה הצהרה המפרטת את הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לאזימוט כתוצאה ממעשי הנאשם.

ב"כ הנאשם עמדה באריכות על נסיבותיו האישיות של הנאשם ועל גלגוליו של תיק החקירה ושל ההליך והשלכותיהם של אלה על הענישה. לעניין גלגולי תיק החקירה הדגישה, כי על אף שהתלונה, שכללה את הודית הנאשם בפני מעבידו, הוגשה בינואר 2008, הוזמן הנאשם לחקירה רק במאי 2009, מבלי שניתן לכך כל הסבר, ולמרות שכל החומר הרלבנטי הועבר לרשות החוקרת ביחד עם התלונה. בהמשך התעכבה הגשת כתב האישום במשך שנה וחצי נוספת והוא הוגש בחודש נובמבר 2010. לטענת ב"כ הנאשם השיהוי הניכר בנקיטת הליכים גרם לנאשם להניח שהפרשה מטופלת במישור האזרחי מול אזימוט ולא במישור הפלילי. שיהוי כזה ללא כל סיבה מוצדקת יש בו לפי הנטען כדי להצדיק הקלה ממשית בענישה. עוד נטען כי במקרה זה נפגע הנאשם באופן קונקרטי עקב השיהוי. זאת משום שאילו היה מוגש כתב האישום הנוכחי תוך פרק זמן סביר, לפני אוקטובר 2009, יכול היה הנאשם לצרף אותו לכתב האישום הראשון ולקבל עונש אחד כולל, שלהערכת ב"כ הנאשם לא היה חורג מהעונש שהוטל עליו.

ב"כ הנאשם הוסיפה והדגישה את התנהלות הנאשם עם גילוי הפרשה, הודייתו, מתן שיק למעביד בהתאם לדרישת המעביד בסכום מופרז החורג מסכום כתה"א, ותשלומים על חשבון החוב - נ/1. כמו כן הודגשה העובדה שמלוא הסכום נושא כתה"א הושב למעביד טרם הודיית הנאשם, וכי לשם כך מכר הנאשם רכוש ועשה מאמצים כבירים. לעניין אופן ביצוע המעשים נטען כי הם נעשו מתוך יאוש ומצוקה אישית ובאופן שהזמין את חשיפתם.

ב"כ הנאשם עמדה על הנורמטיביות של הנאשם בדרך כלל בכל היבטי חייו, על המצוקה האישית - כלכלית אליה נקלע, ועל הפגיעה במשפחה - נ/2 - נ/4.

הנאשם הביע חרטה, טען שמדובר במעשים שלא יחזרו על עצמם והדגיש את המאמצים הרבים שהשקיע כדי להשיב את מלוא הגניבה למעביד.

דיון והכרעה

העבירות שביצע הנאשם, ובעיקר העבירה של גניבה בידי עובד, הן עבירות חמורות בכלל, ובנסיבות ביצוען בתיק הנוכחי בפרט.

מדובר בנאשם שהיה מנהל החשבונות הראשי בחברה. הנאשם ניצל את נגישותו לאמצעיה הכספיים של החברה, ואת הבנתו המקצועית ויכולתו לבצע שינויים בכרטסות הנהח"ש של החברה. לא זו אף זו, הנאשם ניצל את האמון הבלתי מסוייג שמעביד רוחש למנהח"ש הראשי שלו, ואת העובדה שהוא עצמו עומד בראש שרשרת הפיקוח והבקרה בנושאים הכספיים בתוך החברה. הנאשם למעשה היה הגורם האחראי בחברה על רישום ותיעוד מהימנים של הפעילות הכספית של החברה, ותפקידו נועד כלפי חוץ להבטיח דיווח אמין לרשויות וכלפי פנים לאתר ליקויים בפעילות ולהתריע עליהם. באמון זה שניתן בו מתוקף תפקידו ומעמדו מעל הנאשם ובכך יש חומרה יתרה.

ודוק, מדובר בשורה של ארועים, שנפרשו על פני תקופה של חודשים, כשסכומי הגניבה נכבדים. מעשי הנאשם חייבו תכנון מראש, וכללו מספר שלבי ביצוע, כשלנאשם היו האפשרות והזמן להתעשת, להמלך בדעתו, ולהמנע מהשלמת התוכנית העבריינית, ולו ביחס לחלק מהמעשים, והוא לא עשה זאת. הנאשם נתפס בכף, ואלמלא כן היה עלול להמשיך ולפעול באותה מתכונת עבריינית פרק זמן נוסף. יש לזכור כי לשם קידום תוכניתו ביצע הנאשם שורה של עבירות חמורות, ודאג שהכספים יועברו לחשבונות שונים שלו ושל בני משפחה, נתון שיש בו כדי להכביד על גילוי העבירה או איתור הכספים.

עסקינן, אם כן, במעשים חמורים ובעבירות חמורות, שנועדו למטרת הפקת טובת הנאה כספית תוך ניצול המעמד. מעשים שכאלה מחייבים ענישה ברורה וממשית, הכוללת עונש מאסר מוחשי מאחורי סורג ובריח, כדי לעקר את הכדאיות בביצוע העבירות, ולהרתיע את הנאשם וציבור העבריינים הפוטנציאלים.